כולנו מכירים את האנשים האלה שאצלם בבית תמיד נעים להיכנס — ואף פעם לא נראה שהם מנקים. הסוד, מסתבר, הוא לא מרתונים של ניקיון אלא הרגלים זעירים שחוזרים על עצמם.
כלל שתי הדקות
אם משימה לוקחת פחות משתי דקות — עושים אותה מיד, לא "אחר כך". כוס לכיור, מעיל לקולב, חשבון לתיקייה.
הצטברות היא האויב; ההרגל הזה פשוט לא נותן לה להתחיל.
המיטה מסודרת תוך דקה מהקימה
נשמע קלישאה, אבל יש סיבה שכל מומחי הפרודוקטיביות חוזרים על זה: זו ההצלחה הראשונה של היום, והיא צובעת את החדר כולו במסודר.
לכל חפץ יש בית
הבלגן מתחיל כשלחפצים אין מקום קבוע. מפתחות, מטענים, מכתבים — ברגע שהוגדר להם "בית", הסידור נהיה אוטומטי.
ערב קצר של איפוס
עשר דקות לפני השינה: להחזיר את הסלון למצב התחלה. כריות, שלטים, כוסות.
להתעורר לבית מסודר משנה את כל הבוקר.
אחד נכנס — אחד יוצא
קניתם חולצה חדשה? אחת ישנה יוצאת. הכלל הזה לבדו עוצר את ההצטברות שהופכת ארונות למחסנים.
כביסה קטנה כל יום במקום ערימה בשבת
מכונה אחת קטנה ביום מרגישה כמו כלום. ארבע מכונות בשבת מרגישות כמו עונש.
סידור תוך כדי, לא במקום
המסודרים באמת לא "מנקים" — הם מסדרים תוך כדי החיים: מחזירים כלי למקום בזמן שהקפה מטפטף, מקפלים כביסה מול הטלוויזיה.
